פסק-דין בתיק ע"פ 71522/03

עפ"י המפורט בהחלטת ביהמ"ש קמא, כתב האישום העיקרי יחס למערער בנוסף לאישומים המפורטים לעיל גם עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, אך לאחר שנשמעה טענת המערער לפיה כבר נשפט בגין תיק זה ונידון לעונש, נמחק האישום המתייחס לעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, אך יתר האישומים המפורטים לעיל, נשארו על כנם.

תיק זה הובא במפני ביהמ"ש מחוזי (כב' השופט ברוש) במטרה לדון בשאלה שבמחלוקת לפיה האם יש למחוק גם את יתר האישומים המיוחסים למערער מאחר והאישום של נהיגה ללא רישיון רכב נמחק. ביהמ"ש המחוזי החזיר תיק זה לקביעתו של ביהמ"ש קמא תוך קביעת הצורך לבחון אם מדובר בעבירה אחת, טענת הסיכון הכפול, שאז יש לזכות המערער גם מיתר האישומים, או שמא מדובר בעבירות נפרדות שעל המערער ליטול בהן את הדין באופן נפרד. לאחר בחינה ובדיקה של ביהמ"ש קמא, מצא כי אין מדובר ב"סיכון כפול" משכך הרשיע את המערער והטיל עליו את העונשים הבאים:

·        3 חודשי מאסר בפועל + הפעלת עונש פסילה מותנה בן 6 חודשים במצטבר

·         9 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים

·         24 חודשי פסילה בפועל במצטבר לכל עונש פסילה מותנה.

3.       הטענות בערעור

טענות ב"כ המערער:

נפסק ונקבע כי בתי המשפט מתנגדים לפיצול אישומים, זה המקרה שלפנינו, בית משפט קמא פיצל את האישום ואפשר לקטגור להאשים את הנאשם בנהיגה ללא רשיון רכב ולאחר מכן בנהיגה ללא ביטוח ועבירות נוספות.

נפסק שאם יש " במעשה אחד יותר מאשר עבירה אחת חייבת הקטגוריה להביא אל כל האישומים בעת ובעונה אחת", הקטגוריה הפרה בריש גלי את ההנחיות המחייבות של בית המשפט העליון בעניין זה, והתוצאה היא שהנאשם ריצה עונשי מאסר, אף שעומדת לו הגנה אשר קבע המחוקק בסעיף 5 לחסד"פ ואשר נועדה להגן עליו מפני הבאתו לבית המשפט כמה פעמים.

בסעיף 5 לחוק החסד"פ נקבע כי הגנה נכללת בתוך מעשה ולא מעשה בתוך הגנה, המעשה הוא מכלול העובדות ואילו העבירה היא אלמנט שיכול להימצא במספר מובנים בתוך מעשה. המעשה שהוא יסוד עבירה, אינו זהה למילה מעשה שבסעיף 5 הנ"ל, שהוא מכלול העובדות.

לעניין העונש- מדובר באדם שהוא כבר 3 שנים נקי מסמים ומאלכוהול, עובד ומשתכר ומפרנס את משפחתו.

תגובת ב"כ המשיבה:

מדובר עם כך לצורך פירוש סעיף 5 והעלאת טענה שהוא כבר נשפט, כמו גם לצורך העלאת טענה של סיכוי כפול. לפנינו שני כתבי אישום המתייחסים לאותו מקרה אך לא לאותה עבירה ובוודאי שלא לאותו אקטוסראוס, נהיגה ללא רשיון נהיגה מכילה את היסוד של נהיגה אליו מצטרף יסוד שהוא בלתי נפרד מכך, אותו יסוד שלאותו אדם אין רשיון נהיגה, מדובר ביסוד שמתייחס ליכולותו של אדם לנהוג, נהיגה ללא רשיון רכב הינה נהיגה, זהו יסוד נפרד לחלוטין שמתייחס למצבו של הרכב ולא למצבו של הנוהג.

אין ספק שהתביעה רצוי שתביא את כל ענייניו של נאשם עד כמה שניתן ביחד לבית המשפט, אך אין המדובר בחובה, בסופו של דבר שיקול הדעת הוא של התביעה, ואם בית המשפט קמא אמר ואמר בצדק שראוי היה שהתביעה תעמיד את המערער לדין על כל הדברים ביחד, הרי שבית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי אין המדובר במחדל.

לעניין העונש, מדובר באדם שנהג בפסילה ללא רשיון נהיגה, יש לו 61 הרשעות קודמות מאז שנת 1969, נפסל מלנהוג לתקופות מצטברות של 30 שנה. כל העונשים שהוטלו על המערער לא עזרו - בית המשפט קמא נאלץ לגזור את דינו כפי שגזר, גם כאן הוא בא לקראתו כברת דרך של ממש והטיל עליו 3 חודשי פסילה בפועל, גם פסילת הרשיון לשנתיים, היא בהחלט מרוסנת ופסילה מותנת הופעלה בחופף.

4.       דיון בערעור

בבואי להתייחס לטענות ב"כ הצדדים , מצאתי כי מדובר בשאלה משפטית שמן הראוי לעמוד עליה, ולבחנה בדקדקנות: האם תתאפשר העמדת אדם לדין בגין עבירה מסוימת, כאשר מאותם עובדות צומחות מספר עבירות שהן פועל יוצא של העובדה העיקרית והיא נהיגתו  של המערער??

לעניינו, האישום בגין העבירה של נהיגה כאשר רישיון הרכב אינו בתוקף נמחק לאחר שהמערער הוכיח עוד בדיון הראשון כי כבר קיבל את הדין בגין עבירה זו ואין מקום להעמידו לדין בגין אותה עבירה פעמיים. עדיין נשאלת השאלה האם נוכח העובדה כי אישום זה נמחק, יהיה מן הראוי גם למחוק  האישום בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף??

טענת ב"כ המערער כי לעניין האישום של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, המדובר באותה מסכת עובדתית, באותו מקרה ספציפי בו המערער כבר קיבל את הדין אך בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף. לגישתו מדובר באותו  יסוד עובדתי של "נהיגה" דהיינו מדובר באותו מעשה כבר קיבל המערער אודותיו את העונש.

ב"כ המערער מנסה להיתלות בעבירה אותה ביצע המערער וכבר נידון לעונש בגינה, תוך שהוא מייחס את האישום השני בגינו המערער קיבל עונש נפרד בביהמ"ש קמא לאותה מסכת עובדתית ראשונה. נכון שמדובר באותה מסכת עובדתית, אותו פרק זמן, אותו מעשה, ומן הראוי היה לצורך מניעת עינוי דין למערער להעמידו לדין בגין אותו מעשה פעם אחת. מאידך, אין ליפול  לטעות לפיה אותו "מעשה " שביצע המערער, קרי - נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף הנו פועל יוצא לעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף. העובדה כי רכיב היסוד העובדתי בשתי העבירות, הן של הנהיגה ללא רישיון רכב תקף, והן של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, הנו אותו יסוד עובדתי, קרי - "נהיגה", עדיין  אין משמעה כי מדובר בשתי הוראות חיקוק זהות שאם יועמד אדם לדין בגין ביצוע אחת מהן מתייתר הצורך להעמידו בגין העבירה האחרת גם כאשר הוכח כי ביצע את שתי העבירות.

מניתוח שני הסעיפים הן של הנהיגה ללא רישיון רכב תקף, והן של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עולה בבירור כי מדובר בשתי הוראות חיקוק, וכן בשני "מעשים" שונים, מכאן ש"האקטוס-ריאוס" בשתי העבירות שונה במשמעותו באופון ברור. לתוצאה האמורה נגיע רק אם נאתר את "המעשה" השלם המהווה את רכיב ההתנהגות ביסוד העובדתי. מכאן, ובכדי שלא ליפול לטעות שעה שנבחר לאתר את "המעשה" בשתי העבירות, ראוי לציין כי "מעשה" מהווה את כל רכיבי העבירה, למעט אלה הנימנים על היסוד הנפשי.